בית המשקאות של נפתלי בע"מ נ' כספר השקעות בע"מ ואח'

החלטה

עסקינן בתובענה כספית לתשלום סך 94,273, אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד מר יונתן כהן (להלן: "הנתבע") וכנגד חברה שבניהולו,היא נתבעת 2 בתובענה. התובענה נסמכת על חשבוניות בגין אספקת טובין לנתבעת 2 וכן בתעודות משלוח חתומות. כמו כן, נסמכת התובענה כנגד הנתבע על כתב ערבות של הנתבע לחובות נתבעת 2 כלפי התובעת.

בד בבד עם הגשת התובענה עתרה התובעת למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבע. בתצהיר התומך בבקשה הצהירה התובעת, כי התברר לתובעת כי הנתבע שב ארצה למספר ימים בלבד, לאחר שהות בת שנתיים בחו"ל, עובדה אשר יש בה כדי להותיר את התובעת במצב בו לא יהא באפשרותה לגבות החוב, בהיעדר נכסים בבעלות הנתבע בארץ. לפי הנטען בבקשה, משהתביעה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה ונוכח היעדרו של הנתבע מן הארץ, הרי שהוכח אף חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ובפסיקה.

ביום 29.3.11 נעתרתי לבקשה והוריתי על צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבע, תוך שקבעתי מועד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

יש לציין, כי עד למועד הדיון לא הגיש הנתבע כל תצהיר מטעמו ו/או מטעם אדם אחר. כמו כן, לדיון לא התייצב הנתבע ואף לא מצהיר אחר מטעמו. בפתח הדיון הודיע ב"כ הנתבע כי הינו מוותר על חקירת המצהיר מטעם התובעת.

בנסיבות אלו, כאשר המצהיר מטעם התובעת לא נחקר על תצהירו, הרי שהאמור בתצהירו לא הופרך. זאת ועוד, בהעדר תצהיר מטעם הנתבע, לא הוצגה כל גרסה עובדתית מטעם הנתבע, אשר יש בה כדי להפריך את האמור בתצהיר מטעם התובעת.

יתירה מכך, במהלך הדיון, הצהיר ב"כ הנתבע, כי בכוונת מרשו לצאת מן הארץ.

תקנה 362 לתקנות, אשר ענינה הוראות כלליות המתייחסות לסעדים זמניים בתובענה, קובעת:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

תקנה 384 לתקנות, אשר עניינה בתנאים המיוחדים למתן סעד של צו עיכוב יציאה מן הארץ, קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב)ניתן צו על פי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט או הרשם להורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו.

(ג)לא יינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא אם כן עלה שווי התובענה על חמישים אלף שקלים חדשים, זולת אם התובענה היא למזונות; בית המשפט או הרשם רשאי ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בתובענה ששוויה פחות מן הסכום האמור, אם שוכנע שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת".

עיכוב יציאה מן הארץ הינו סעד זמני הנוגע להגבלת זכות הנתבע לצאת מן הארץ.

עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קיבלה הזכות לצאת מן הארץ מעמד חוקתי כזכות יסוד, כאשר בסע' 8 לחוק היסוד נקבע, כי אין פוגעים בזכות היסוד אלא בחוק או לפי חוק מכח הסמכה מפורשת באותו חוק, שנועדו לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

בבג"צ 3194/92 לב ואח' נ. בית הדין הרבני האזורי, פד"י מח(2) 491 קבע כב' השופט ברק את התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, בהתחשב בהיותה של הזכות לצאת מן הארץ זכות יסוד. לעניין זה, נפסק, כי הפעלת הסעד תיעשה בזהירות ותוך בדיקה האם ניתן להשיג את תכלית הצו על ידי סעד זמני חמור פחות.

בפסק הדין הנ"ל נקבע, כי האיזון בין הזכות החוקתית לחופש תנועה של נתבע לבין זכות התובע לסעד זמני ישמר, אם יקוימו כל התנאים הפורמליים שמחוקק המשנה התווה בתקנות ביחס למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, אלא שתנאים אלו הינם בבחינת תנאים הכרחיים אך לא מספיקים, שכן על בית המשפט לשקול אפשרות של השגת תכלית הסעד ע"י סעד זמני בעל חומרה פחותה.